יום חמישי, 23 ביוני 2011

שיעור הסטוריה


לאחרונה יצא לי לחשוב הרבה על הדרך המיקצועית שעברתי, אולי זה גיל 40 שאוטוטו מגיע ומביא איתו סוג של חשבון נפש - סיכום ביניים שכזה. ואולי גם לא...
בכל מקרה , שמתי ליבי לכמה נקודות ציון לאורך הדרך. כאלו שבזכותן אני פה. וחשבתי לשתף.
 אולי מישהו יתרם מזה.
כפי שכתבתי לפני שנה וחצי בפוסט הראשון- האהבה שלי לקדרות היתה אהבה ממבט ראשון. אמנם הייתי צריכה לטוס עד הודו בשביל זה -אבל זה היה שווה.
חזרתי לארץ- קניתי אבניים ותנור והתחלתי לחפש מורה. בסדר הזה בדיוק. קול פנימי אמר לי שזו הדרך שלי. ואני -טוטלית- הולכת עם דברים עד הסוף -השקעתי כמעט  10000ש"ח לפני שיעור הקדרות הראשון !
הסטודיו הראשון שלי היה במחסן שבחצר האחורית של ההורים של תומר-שלימים הפך להיות בעלי...מחסן של שני מטר על שני מטר, ובו נכנסו -אבניים,תנור (אפילו הבאנו את תנעמי שיבנה קיר לבנים קטן בין השניים...),שולחן קטן ומדף.זהו.
המורה המופלאה שלי-שולה מילר- גרה בגבעתיים. פעם בשבוע נסעתי שעה וחצי , בשני אוטובוסים מאשדוד לגבעתיים.הלוך ושוב.
כמה חודשים עברו, אולי ארבעה, ושמעתי או קראתי איפה שהוא שביפן - המורה לקדרות מלמד את תלמידו צורה אחת ונותן לו לעשות אלף כלים זהים עד שעוברים לצורה הבאה. (עד היום לא ברור לי אם זה אמיתי או סוג של אגדה אורבנית)
בכל מקרה- אני לקחתי את זה ברצינות. רק מה- אם אני כבר עושה כל כך הרבה כלים זהים -כדאי שמישהו יממן את זה (-:
בקשתי מאבא שלי שיברר אצל חבריו מי צריך 200 מאפרות ,קטנות ונחמדות בעבודת יד (לפני 16 שנים זה היה מקובל לפנק את העובדים במאפרות. תודה לאל שהתקדמנו משם) ואכן נמצא רוכש.
יצאתי לדרך. חשבתי לעצמי ככה בקטנה ,200 מאפרות. גם יכניס קצת כסף וגם אתקדם לצורה הבאה...
שלושה חודשים נתקעתי עם הפרויקט הזה. קיללתי את עצמי ואת העולם,(בעיקר את היפנים ) סבלתי קשות, אבל בסוף הכל היה מוכן.שני דברים טובים יצאו מזה :באמת ידעתי להכין יופי של מאפרות.וקיבלתי אומץ.
עברו עוד כמה חודשים, הכנתי כמה דוגמאות של כלים ונסעתי לשינקין.
עם קצת פרפרים בבטן ותעוזה של אשה צעירה שעוד לא קיבלה הרבה דחיות בחיים - נכנסתי ל"שחור לבן".
 "שחור לבן" היתה חנות קונספט מקסימה שבה היה הכל...שחור לבן.
היו שם פריטים מהממים שהן הכינו בטעם משובח: תיקים , בגדים, כלים ...היתה מן אוירה חו"לית במקום.הרגשתי שאיתן אני רוצה לעבוד.
שלוש שנים הייתי קרמיקאית הבית .שחור עם נקודות לבנות ,לבן עם נקודות שחורות ,זברה, פרה ,שרוולים...
קרול-שהיתה אחת מן הבעלות (הנקבה של 'בעלים ') והיתה אחראית  על העיצוב, היתה פדנטית על.
כל נקודה שלא היתה במקום הפכה את הכלי לסוג ב'.
כשהכמויות עלו - התחלתי לייצר את הכלים ביציקה. זו טכניקה מסחרית שבה נמזג חימר נוזלי לתבנית גבס וכך נוצרת הצורה.
שני דברים טובים יצאו מהתקופה הזו : למדתי להיות פיינשמייקרית והבנתי שיציקות מייבשות לי את הנשמה.
חזרתי לאבניים,ומשם גלשתי בקלילות יחסית להיות הקרמיקאית של "בונדוש"...אח בונדוש בונדוש,איזה סטייל היה שם. איזה ריחות..וילונות, שטיחים, מגבות .הרוב יבוא .הפריט המשלים לאמבט המושלם !
מה שהיה כיף זה שכל כמה חודשים עיצבתי סדרה חדשה של כלים שתתאים לעונה או לטרנד.
מה ששבר אותי היה שהתמחורים שלי לא הלמו את העבודה הרבה שהשקעתי,ומצאתי את עצמי עובדת פול גז בניוטראל.
מתי שהוא גם התקופה הזו תמה.
מה יצא טוב ? כדי להתפרנס התחלתי ללמד וגיליתי שאני אחלה מורה והבנה לחיים שאני חייבת לדעת לתמחר את עצמי היטב !
זהו השיעור על חלק מהשנים הראשונות שלי כקדרית. היו עוד המון סיפורים ותובנות שאולי יכתבו בהמשך.
קחו מה שתרצו. אני מודה לעצמי על שהקשבתי לקול הפנימי,שבחרתי בדרך הזו, שגם אחרי כמעט 20 שנה-מרגשת אותי ומשמחת אותי כל בוקר מחדש. ויש לי עוד המון מה ללמוד-תודה לאל...

ימים יפים...
follow your heart,
הדס שלום

2 תגובות:

  1. יפה שכמוך
    תודה
    מחכה להמשך...
    נשיקות...

    השבמחק
  2. דוסה דוסה אהובה שכמותך. תודה על סיפור מרתק.......
    אני אגב גרתי במלצ'ט בדיוק כשכיכבת בשחור לבן, ופתאום תוך כדי קריאה נזכרתי איך פתאום גיליתי את זה כשניפגשנו.. הרגשתי כמו לפגוש סלב קרמיקה.
    וחוץ מזה את כותבת נפלא. עוד!

    השבמחק