צבעים...

                                                 
צבעים...אני חיה על צבעים...
מאז שאני מכירה את עצמי אני מוקפת ומקיפה עצמי בצבעים.

בתור ילדה, היו לי את כל סוגי הצבעים-  צבעי עפרון,טושים,צבעי פחם, אקריליק,גואש...אהבתי לצייר,לצבוע שעות את דגמי בוקי..לקשקש... לערבב. אהבתי ליצור צבעים למצוא גוונים חדשים .ולחקור.
ההתעסקות עם צבע מרגיעה אותי...
בתחילת דרכי בעולם הקרמיקה נמשכתי בתחילה לאנגובים ואנדרגלייזים.עבודותי היו צבעוניות.
בדרך כלל לא הייתי משתמשת בצבע כמו שהוא מגיע מהמפעל. תמיד מערבבת מוצאת לי את הקול הייחודי שלי בתוך הצבע.

{הקאץ' בקרמיקה זה שאף פעם התוצאה הסופית לא נראית כמו בהתחלה. הרבה טסטים לימדו אותי למה לצפות...}

{מתוך הבלוג של panton }

הרמוניה ושילוב בין צבעים זה משהו שנולדתי איתו.מתנה שכזו.

בשנים האחרונות  עולם הגלזורות הצבעוניות מושך אותי.הכלים שלי קיבלו עומק - חותמות ותבליטים בגוף הכלי,נקודות קטנות של סליפ סיפרו סיפור שלם .הבנתי שאני מחפשת גלזורה שתראה ותבליט את "הסיפור "הזה שבחומר.
בהתחלה קניתי גלזורות מוכנות ,אבל די מהר קרא לי הקול שוב - תיצרי את שלך...
פגישה עם יהודה קורן- האיש והאגדה- נתנה לי הרבה חומר למחשבה ושיעורי בית והתחלתי לרקוח את הצבעים אותם אהבה נפשי...
הראשון היה האפור.בדיוק בדיוק כמו שרציתי. אחריו הצהוב  הנעים והרגוע, והירקרק השקוף והורדרד...והכל שקוף במידה כזו המאפשרת לראות את החומר דרכו.
ופתאום -יום אחד יצרתי גלזורה אטומה. תכלת בייבי לא מתוק מידי. מעלף (לטעמי) אבל אטום. זה קצת שינה את חוקי המשחק -(אם זה אטום לא רואים את הטקסטורות היפות שמתחת...) אבל זה היה מדויק לי ופתח לי את הצ'קרה של הגלזורות האטומות.

ואז הגיע האביב. ניצנים של אדום-כתמתם הנצו מסביב...והרגשתי שאני מתאהבת...הצבע הזה חייך אלי מכל עבר...
{אבל הוא חזק ודומיננטי אמר הקול שבתוכי שבחר בתקופה האחרונה צבעים עדינים ורכים.הוא מדהים -עניתי. ועם אהבה לא מתווכחים...)
עכשיו לכי תתרגמי אותו לצבעי קרמיקה....
קפצתי למינרקו ועמדתי מול המדף של כל הצובענים. עיניי מנסות לצוד את האדום כתמתם הזה האהוב...
גם כשבחרתי לא הייתי בטוחה שזהו הנכון. חזרתי הביתה ועשיתי כמה טסטים באחוזים שונים.שרפתי. זה לא זה. עוד בחישות ועוד נסיונות...בנסיון השלישי-חייכתי !תפסתי אותו...איזה אושר...
באתר של חברת פנטון למדתי שלצבע  האהוב יש שם... Tangerine Tango

והנה שלי...

הסטודיו פתוח למכירת מתנות לסוף שנה +מציאון גדול של כלים בהנחה של 50-70%
רבי עקיבא 35 פרדס חנה
0548323131

להתראות,
הדס

שיעורים בעיר הקודש...

ברביעי שעבר, בעליות לירושלים, אמרתי לתומר שאני מרגישה שהגענו מוכנים.  שבועות של הכנות הגיעו ליעדן וההרגשה היתה שחשבנו על הכל. "הולך להיות מעולה" - אמרתי לו.

יום קודם הקמנו את הדוכן ועכשיו כל שנותר היה להוציא את השולחן החוצה, לשים עוד כמה דברים ולהתחיל למכור.

הגענו בשבע, שעה לפני פתיחת הדוכנים. ורד- שהייתה האחראית על המתחם קידמה את פנינו : "קיבלתי הודעה שאי אפשר שהשולחן יהיה מחוץ לדוכן. יכול לבלוט מעט ,אבל לא כולו בחוץ" .

{יום לפני - מקימים את הדוכן }

יום קודם, כשעיצבנו את הדוכן, גילינו ש2*2 זה ממש קטן. ידענו מראש, כמובן ,שזה גודל הדוכן -
אבל כשאתה עומד מולו- זה דומה יותר לקופסת גפרורים...
ועכשיו התבשרנו שהשולחן שתופס חצי מגודל הדוכן יהיה בתוכו... להיט !
ניסינו לעשות משהו שיראה נחמד, אבל זה נראה נורא. סוג של מחסן. ארגזים ושולחן תפסו את כל החלל.

למרות הבלגן- היו כמה מכירות.

זוג אמריקאים חביבים התלבטו באיזה צבע הפמוטים שהם יקנו.

Sorry for the mess אמרתי להם

that's  ok- we're glad we've found you   הם ענו בחיוך. ואני הרגשתי טיפה יותר טוב עם עצמי.

בשלושת הימים הבאים תומר לא היה איתי. היו לו עבודות סאונד ואני עליתי עם קורן. תאמתי לו בייביסיטר שתרדוף אחריו בסמטאות הרובע היהודי ,ותרדים אותו בטיול בעגלה אחרי הנקת הלילה...

כל הדרך לירושלים שרתי 7000 פעמים בלופ " במיטה אחת לא כל כך גדולה", שומרת עליו שלא ירדם...

יום חמישי שוב היה גרוע ! המון אנשים עוברים ,מסתכלים ,אומרים מקסים וממשיכים הלאה.

מה זה ? אני לא מכירה דברים כאלו. העבודות שלי תמיד נמכרות נהדר (תודה לאל...) אין מצב שאני הולכת להתייבש פה כל הפסטיבל.
תחושה חמצמצה של כישלון התגנבה אל ליבי.
{ביום הראשון של הפסטיבל גיליתי שמתוך 18 דוכנים, כ 14 הגיעו כדי להציג את עבודותיהם. סוג של חשיפה להמון רב.
אבל אני, בהחלט באתי למכור .רוב המוצרים הם בתווך המחירים 59-150 ₪ שבהחלט מאפשר רכישה ספונטנית. וגופי התאורה –שהם יקרים יותר 260-700 היו יותר בגדר תוספת יפה ומושכת.
בהתחלה חשבתי שאולי אין פה מכירות, אבל שלושת הדוכנים הנוספים שהגיעו למכור- עבדו.
משהו אצלי לא עובד- הכתה בי ההכרה...}

{יותר מידי אור...}

צילמתי את הדוכן ,ובסופ"ש כשהיינו בבית יכולנו להביט בתמונה ולנסות להביא פתרון.

"קודם כל חייבים להוציא את השולחן הענק ובמקומו לשים מדף הייקפי."-אמר תומר ויצא לנסר ולצבוע שתי פלטות צרות ששכבו בחצר.
הכנסנו את הפלטות לאוטו ואמרנו שביום שני-כשתומר חובר אלי- נעשה את ההחלפה.

מוצ"ש- שוב עולה לבד עם קורן, והפעם נשארת רצוף עד רביעי בלילה  בירושלים.

נפרדת מהגדולים שהולכים לקבל סבתא כייפית לארבעה ימים , ובכבדות של סלע יוצאת לדרך.
לא בא לי על הפסטיבל הזה בשיט !
בא לי לבטל הכל. אבל אין מצב...חוזה לשמונה ימים...

נכנסתי לעיר העתיקה בדיוק בצאת השבת. שירה מקודשת נעימה עטפה אותי מכל עבר.

תודה על מה שיש, הודתי לבורא עולם (יש תחושה שהוא קרוב יותר ברובע היהודי (-:...)

שבת ,שוב- גרוע !

"אין מה לעשות"- אמרתי לתומר. "אני לא חושבת שכדאי להשקיע פה עוד טיפת אנרגיה ולשנות את השולחן. חבל על המאמץ," קבעתי.

בראשון – פתחתי את הדוכן ,מיואשת ומבואסת, אומרת לעצמי שאולי לא באתי לירושלים כדי למכור בפסטיבל,

ואולי אני פה כדי ליצור קשרים עם חנויות ומוזאונים ,לפתוח לי קו מכירה בירושלים.

ואז עבר דורון, שהוא אחד האמנים שמעצב גופי תאורה יפהיפיים מקרמיקה.
שיתפתי אותו ביאושי.
"יש אצלך יותר מידי אור" -הוא אמר. "תראי את כל מי שמוכר. הכל חשוך. יש דרמה !"
הסתכלתי וראיתי שהוא צודק.
ניתקתי את הפנסים וכבר נראה טוב יותר.
תומר הגיע מאוחר. שיתפתי אותו בשיחה שהיתה עם דורון. הוא צודק- הסכים גם תומר.

(תודה – דורון !!!)

בראשון לא מכרתי כלום !

אבל דווקא בשיא  הבעסה נראה היה שצץ פה משהו חדש...

טלפון ליועצת העיסקית נתן עידוד לכוון החדש. הולכים רק על מה שקשור לנרות. מה שזול יותר וזמין יותר לקניה ספונטנית

יום שני- המהפך !...

הגענו שלוש שעות לפני הזמן.
פרקנו את כל הדוכן.
ארזנו את כל גופי התאורה והשארנו רק את מה שקשור לנרות: פמוטים, בתי נר, נרות ריחניים בכלים והמבערים החדשים.
תומר הוציא את השולחן העצום ובנה במקומו את המדף מסביב.
סידרתי את העבודות קבוצות קבוצות. יש נראות . יש נוכחות. שלטים חמודים שהכנתי בבית ציינו בגדול מה המחיר של כל דבר.
הדלקנו עשרות נרונים בכל בתי הנר. בחרתי נרות מכל ריח + המון מבערים ריחניים והדלקנו.
"אני הולכת על כל הקופה"- אמרתי ליקירי. "אם גם הפעם זה לא עובד – אז באמת שזה לא המקום בשבילנו. לפחות נדע שעשינו את המקסימום..."

אנשים הריחו מקילומטר את הריח הנעים ובאו לחפש את המקור...

הם מצאו דוכן חמודון, חשוך ומלא אור נרות, וריחני להפליא- ונחשו מה? !- התחילו לקנות !

ארבעת הימים האחרונים של הפסטיבל היו הצלחה.

בחמישי ,בשתיים לפנות בוקר, נסעתי חזרה הביתה.

קפה שחור חזק ומריר ,שקית גדולה של במבה

וכיף כף לקינוח...לשמור אותי ערנית עד הבית...(-:

נסעתי לי בכביש 6 מקשיבה למוזיקה, שלושה ילדים חמודים ישנים מאחור ואני  גאה בעצמי !

יוצאים אל האור...

יש תקופות כאלו בחיים שעשיה רבה,עיקבית וממוקדת מתנקזת  לנקודה אחת.
השבוע הזה הוא כזה- בשבילי.
כל כך הרבה דברים חדשים ומרגשים קורים השבוע...
מאיפה להתחיל ?
זה שאני משתתפת בפסטיבל האור בירושלים - אתם כבר יודעים.

בשנה שעברה היו בפסטיבל האור כ 300,000 איש !!!

חשבתי שזה יהיה חבל שלא למנף את הבמה המדהימה הזו שקיבלתי להמשך.

הבנתי שאני חייבת להגיע לפסטיבל עם אתר מכירה . אחרי כמה בדיקות היה ברור שמה שהכי מתאים ונכון כרגע זה להרים חנות באטסי....מממממ...חנות באטסי...כבר מעל שנתיים אני אוטוטו פותחת חנות...זה היה נראה לי כמו פיל .הר.

כבר נפגשתי בעבר עם לימור גל שהיא סוג של דולה ללידה של חנות באטסי. אפילו קיבלתי רשימה מה עלי לעשות. ולא הצלחתי. הייתי יושבת מול המחשב ומתבחבשת עם האנגלית שלי...

אבל עכשיו- אין ברירה. יש דד ליין. יאללה- אני עושה את זה. התקשרתי שוב ללימור.

קבענו שבעוד שבוע וחצי אני מגיעה עם תמונות וטקסטים ויחד נעלה את החנות.

ישבתי ערב אחד לכתוב את הטקסטים, ואני קולטת שאני מתחילה לספר לעצמי סיפורים מפה עד ירושליים (-: עוד שניה וממש יש לי בחילה- פיזית אמיתית. שאלתי את עצמי- מה הקטע שלך?

ועצמי ענתה לי שהיא מצפה ממני שזה יהיה מ ו ש ל ם . מהיום הראשון, מהרגע הראשון- שזה יהיה מושלם.

ומה לעשות שהאנגלית שלי לא מושלמת. ושאפילו שהתמונות ממש יפות אולי יהיו חסרות גם תמונות אוירה ושוב - זה לא יהיה מושלם.

תשמעו- ההבנה הזו היתה משחררת ברמות !

תוך שעה היו 4 טקסטים למוצרים+ דברי פתיחה. ולא- זה לא היה מושלם. אבל זה היה !!!

הגעתי ללימור- ומראש הודעתי לה שיש תמונות יפות וטקסטים לא מושלמים. היא ממש לא התרגשה מזה...

היא פועלת במיקצועיות של אחת שחיה את זה ביום יום ואחרי שעתיים החנות שלי היתה באויר.

בימים האחרונים הוספתי עוד מוצרים  ,ועוד ועוד מוצרים יעלו בהמשך,

כי ככה זה כשיוצאים לדרך- לומדים ומשפרים תוך כדי תנועה...(הטלפון של לימור למי שעוד צריך ליווי 0542778433)

אז יקרים- אני שמחה ונרגשת להזמין אתכם להכנס לחנות החדשה שלי באטסי !!!



ונעבור לחדש הבא...



בשבועות האחרונים העשיה שלי התמקדה אך ורק בגופי תאורה ,בתי נר,פמוטים וכל מה שמאיר וזורח.
צבעים חדשים נרקחו ,פריטים שכבר מוכרים קיבלו טוויסט מיוחד ומוצר חדש נולד !!!
האמת, שהוא נולד בראשה של חברתי האהובה- רונית , שיום אחד שלחה לי מסר...
"אחותיתי- עשיתי מעשה...שמתי בקערה של המבער שלך את שאריות החלב של הנר הריחני -וזה מדהים !...
ואפשר גם להחביא הפתעות , או סמלים ,או איזה מסר..."
זה הספיק כדי להצית לי את הדימיון...
למחרת נכנסתי לסטודיו לבדוק את העיצוב המדויק לרעיון. שיתפתי את תומר ברעיון והוא ישר אמר שכדאי שהקערה תהיה חלק מהכלי...אהמ....אוקי....
הצלחתי לכופף את החומר וליצור את הקערה.החלטתי שהכלי הזה יהיה חלק ונקי.עם פתח אחד עגול ומדויק להכניס את הנר.יצא נהדר. בערב באה לבקר אותי לימור קורומה היקרה.לקחתי אותה לסטודיו להשוויץ. ללימור יש טעם טוב ועין ביונית...היא הסתכלה ,התפעלה ואמרה  -"אני לא זוכרת מאיפה אני יודעת את זה ,אבל חייב להיות לפחות  עוד חור אחד,אחרת הנר יכבה." בדיקה של שתי שניות הראתה שהיא צודקת...חור קטן התווסף בצד השני. וכך הוא הלך והתהווה...צעד ועוד צעד - עד המוצר הסופי....
הכברתי כבר במילים...
קבלו אותו !!!

המבער הזה , בנוסף לכך שהוא מפיץ את אורו הנעים וגם ריח נהדר - הוא מפיץ גם את המסר אותו הוא נושא ...

אני אוהבת מאד את הכלי המיוחד הזה ,וכבר יש לי עוד המון רעיונות לפיתוח  !

 תודה רוניה על הרעיון ,תודה תומר ולימורי על הדיוק.

ועוד תודה אחת לאשה יקרה שנכנסה אל חיי בחודשים האחרונים וליוותה את כל התהליך מזוית מיקצועית-

 סיגלית פילץ הנהדרת,

היועצת העיסקית שלי שעשתה איתי כברת דרך וזוהי רק ההתחלה. ...תודה !

מוזמנים לבוא לבקר אותי בירושלים. נראה לי שהולך להיות פסטיבל מהמם !

ואם כבר תגיעו- אז תרשו לי לפנק אתכם בשובר הנחה של 10% בקניה אצלי בדוכן.

(הדפיסו את השובר ובואו איתו  לירושליים )

שיהיה לכולנו שבוע מצוין ומלא הפתעות !

להתראות,

 הדס שלום