אהבה ממבט ראשון

מאז שאני זוכרת את עצמי אני יוצרת.

אחרי הצבא,תומר בן זוגי ואני,מכרנו במשך שנתיים את עבודות היד שלנו בנחלת בנימין.חוסכים כסף לטיול הגדול.

ב 93',יצאנו לדרך.להודו...

אחרי כמה חודשים הגענו לפושקר.

תומר,ששורשיו בהודו,זכר מהסיפורים בבית שיש כלי כזה מקרמיקה שנקרא מטקה.כלי שנראה כמו כד גדול,ששומרים בו מים והחימר הופך את המים לקרירים וטעימים.
יצאנו לחפש ברחבי פושקר איפה אפשר לקנות מטקה. מסורת זו מסורת...
מפה לשם הגענו לקדר של הכפר.נכנסנו לחצר פנימית מלאה במאות כלים בשלבים שונים של ייצור.
זהו עסק משפחתי : האבא יושב על "אבניים" שזה בעצם דומה יותר לאבן ריחיים גדולה.מניע את הגלגל בעזרת מקל,יוצר כלים מתוך גוש ענק.בקלות היו שם 50 קילו.יושב כמובן על האדמה בישיבה הודית מסורתית...
לידו יושב הבן-הוא כבר מודרני.הגלגל שלו מחובר למנוע.
הבת הגדולה מכינה את החימר ומעטרת את הכלים. והקטנה ,מעבירה באצבעותיה הקטנות את הכלים מהצל לשמש.והאמא...האמא בעיקר מכינה צ'אי לכולם ...(-:





שלושה ימים ישבנו אצלם בחצר,מצלמים אותם מכל זוית אפשרית (מה ששימח אותם מאד),שואלים שאלות,מתעניינים.

בלי ספק שם נטמן הזרע.
שם נעשתה הבחירה.

בהמשך הטיול שלנו,כמעט בכל כפר שאליו הגענו,חיפשנו ומצאנו את הקדר המקומי.
אחרי שנה,כשחזרנו לארץ ,קניתי אבניים,תנור והתחלתי ללמוד קדרות.
חיפשתי לי מורה ולשמחתי הרבה הגעתי לאחת הטובות בארץ-שולה מילר-שבמשך שנה וחצי,העבירה לי את הידע הבסיסי בעבודת קדרות,את הדיוק ,המיקצוענות והאהבה למקצוע הזה.
מאז ועד היום אני לומדת הרבה מטעויות (: ,מקולגות , מהאינטרנט , מהסימפוזיונים לקרמיקה בתל -חי שמארחים קרמיקאים מהשורה הראשונה בעולם, מהיו טיוב ומכל הבא ליד.

קדרות בשבילי זה להרגיש בבית.זה להיות במיטבי.להביע את עצמי.ברור לי שזה היעוד שלי או לפחות חלק מרכזי ממנו.

בפוסטים הבאים אספר על המשך הדרך היצירתית שלי,על הדילמות בחייה של קדרית (שלי לפחות...) על תערוכות בהן אקח חלק,ואיפה אפשר לקנות את עבודותי ,תובנות שאספתי,צילומים של כלים בתהליך,תנור שניפתח ועוד דברים שאמצא לנכון לשתף בהם.

תודה שאתם פה,
מאחלת לכם ללכת עם הלב ולהגשים חלומות גדולים,
הדס שלום