פירגונים...

הכל התחיל מזה שביקשתי מחברתי מעצבת העל- ענת גפני- שתעשה לי מיתוג...
מיתוג זאת מילה שבכלל למדתי מענת,ומבחינתי היא אוטוריטה בעניין...
ואם לסכם בשתי מילים מדובר על איך אני מציגה את עצמי לעולם.(או משהו כזה...)
אז שלחתי לה את התמונות מלפני כמה ימים,והבנתי שצריך להמשיך ולצלם ולדייק את הכיוון...
פה נכנס לתמונה עוד חבר מוכשר-אופיר סמדר- שהביא איתו את כל הכישרון והניסיון,
וצילם סידרת תמונות מהממת!
הסטיילינג שלי...(-:
קבלו...
שבת שלום

חם מהתנור...

כמה מהכלים שיצאו מהשריפה האחרונה...

ותודה לגלית פייגין-שותפתי היקרה לסטודיו שיוצרת בבד תמונות מיוחדות וחד פעמיות,

ואשה מדהימה וברוכת כישרונות...
שצילמה את התמונות !

היום שאחרי...

עבר זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי.

השתבללתי.

היו עיניינים דחופים לטפל בהם.אולי בהמשך אשתף...

בכל מיקרה,חייבת לכם את סוף הסיפור של התנור- קבלו אותו...

אז כפי שאתם יודעים הכלים ניכנסו לתנור ביום חמישי,כולי שימחה והתרגשות וציפיה למה שיראו עיני כשיפתח התנור.

אולי בעצם פה טמון כל הענין...הציפיה...מה זה ציפיה-היה לי סרט שלם,מוכן, של מה אני הולכת לראות כשאפתח את התנור,כולל תחושות...רגשות.....צבעים...

אז זהו...כמו שאומרים-ציפיות לכריות !

תכל'ס- הכלים יצאו מדהימים-את זה אני מסוגלת כבר לראות היום (בניגוד לאתמול) רק ש...

לפני כמה ימים עלה לי פתאום רעיון גאוני לאיזה שהם חרוזים שאני רוצה להכין.

אתם מכירים את הרעיונות האלה שכבר אין סבלנות שהם יהפכו למציאות,כבר רציתי למשש אותם ולהוסיף אותם לכלים...אז תיקתקתי ת'חרוזים,ובגלל שהם קטנטנים,זיגגתי אותם למחרת.

עכשיו עולה השאלה-על מה הם יהיו תלויים- אז תיקתקתי גם מיתלה,

שיצא מעולה,ומזלי שהיה שרב כבד בחמישי שעזר למיתקן הזה להתייבש...

ופה בערך נהיה לי קצר במח...כל קרמיקאי יודע שלא שמים כלי (או מיתקן לחרוזים) שרק הוכן באותו היום ועדיין לא יבש עד הסוף לתנור של גלזורה שם הכלים מוכנים לנוע מהר יותר אל הטמפרטורה הסופית...

אתם בטח כבר מנחשים לאן זה הולך...כן ,כן, מתקן החרוזים הנפלא שלי על חרוזיו,התפוצץ לאלף חתיכות קטנטנות שירו את עצמן לכל עבר ונידבקו כמעט לכל הכלים....

בוא נאמר שכל קשר בין הסרט שהיה לי בראש לגבי מה אראה ומה

ארגיש כשאפתח...לבין מה שהיה שם בפועל- מיקרי בהחלט-איזה תיסכול !כמה עצבים ודמעות ושפיטה -חגיגה ! (-:.

כמה כלים ניצלו,בכמה אוכל אולי קצת לטפל...וחלק ילכו אחר כבוד אל הפח.

לא,זה לא התנור הראשון וכנראה גם לא האחרון שמתפוצצים לי בו דברים והורסים כלים מקסימים ואהובים,

ובכל זאת-זה לא היה נעים !

אבל התאוששתי,גזרתי כמה מסקנות מהתקרית,ואני מוכנה ליצור עוד ועוד כלים כאלו ואחרים,יפים יפים ומרגשים.

אני אוהבת את העבודה שלי (-:

והפעם באמת בשמחות,

הדס שלום

איזה כיף לחזור לסטודיו אחרי חג הסוכות (שהיה לי קצת ארוך מידי ...)
התגעגעתי כבר לשקט של הבוקר וליצירה שנותנת לי מקום כמו אי של שפיות ויצירתיות ללא גבול.

לפני החג הכנתי סדרה מהממת של כלים והספקתי לשרוף רק ביסק.

היה לי המון זמן לחשוב איך אני הולכת לזגג את הקבוצה הזו,ומה שכל הזמן חזר ועלה היה-קרקלים...גלזורות קרקלים בצבעים שונים,והטיפות בזהב ולסטר.

אתמול והיום זיגגתי ומחר הכל יכנס לתנור...איזה התרגשות...וסקרנות...

אז הנה התמונה של לפני,ובעוד כמה ימים,אחרי הזהב והלסטר תהיה התמונה של אחרי...

שווה לחכות...

ימים טובים,

הדס שלום

אחת לשבוע #1

אחת לשבוע אביא כאן טיפ קטן,מתכון מוצלח,טכניקה אהובה,אומן אורח,או סרטון וידאו מעורר השראה...

והשבוע...

סרט וידאו משנת 1968 של הקדר היפני המיתולוגי-shoji Hamada

המדיטציה שבקדרות...

קחו נשימה עמוקה...

בשמחות...

הדס שלום

אהבה ממבט ראשון

מאז שאני זוכרת את עצמי אני יוצרת.

אחרי הצבא,תומר בן זוגי ואני,מכרנו במשך שנתיים את עבודות היד שלנו בנחלת בנימין.חוסכים כסף לטיול הגדול.

ב 93',יצאנו לדרך.להודו...

אחרי כמה חודשים הגענו לפושקר.

תומר,ששורשיו בהודו,זכר מהסיפורים בבית שיש כלי כזה מקרמיקה שנקרא מטקה.כלי שנראה כמו כד גדול,ששומרים בו מים והחימר הופך את המים לקרירים וטעימים.
יצאנו לחפש ברחבי פושקר איפה אפשר לקנות מטקה. מסורת זו מסורת...
מפה לשם הגענו לקדר של הכפר.נכנסנו לחצר פנימית מלאה במאות כלים בשלבים שונים של ייצור.
זהו עסק משפחתי : האבא יושב על "אבניים" שזה בעצם דומה יותר לאבן ריחיים גדולה.מניע את הגלגל בעזרת מקל,יוצר כלים מתוך גוש ענק.בקלות היו שם 50 קילו.יושב כמובן על האדמה בישיבה הודית מסורתית...
לידו יושב הבן-הוא כבר מודרני.הגלגל שלו מחובר למנוע.
הבת הגדולה מכינה את החימר ומעטרת את הכלים. והקטנה ,מעבירה באצבעותיה הקטנות את הכלים מהצל לשמש.והאמא...האמא בעיקר מכינה צ'אי לכולם ...(-:





שלושה ימים ישבנו אצלם בחצר,מצלמים אותם מכל זוית אפשרית (מה ששימח אותם מאד),שואלים שאלות,מתעניינים.

בלי ספק שם נטמן הזרע.
שם נעשתה הבחירה.

בהמשך הטיול שלנו,כמעט בכל כפר שאליו הגענו,חיפשנו ומצאנו את הקדר המקומי.
אחרי שנה,כשחזרנו לארץ ,קניתי אבניים,תנור והתחלתי ללמוד קדרות.
חיפשתי לי מורה ולשמחתי הרבה הגעתי לאחת הטובות בארץ-שולה מילר-שבמשך שנה וחצי,העבירה לי את הידע הבסיסי בעבודת קדרות,את הדיוק ,המיקצוענות והאהבה למקצוע הזה.
מאז ועד היום אני לומדת הרבה מטעויות (: ,מקולגות , מהאינטרנט , מהסימפוזיונים לקרמיקה בתל -חי שמארחים קרמיקאים מהשורה הראשונה בעולם, מהיו טיוב ומכל הבא ליד.

קדרות בשבילי זה להרגיש בבית.זה להיות במיטבי.להביע את עצמי.ברור לי שזה היעוד שלי או לפחות חלק מרכזי ממנו.

בפוסטים הבאים אספר על המשך הדרך היצירתית שלי,על הדילמות בחייה של קדרית (שלי לפחות...) על תערוכות בהן אקח חלק,ואיפה אפשר לקנות את עבודותי ,תובנות שאספתי,צילומים של כלים בתהליך,תנור שניפתח ועוד דברים שאמצא לנכון לשתף בהם.

תודה שאתם פה,
מאחלת לכם ללכת עם הלב ולהגשים חלומות גדולים,
הדס שלום

שיעורי קדרות

ביום ראשון ה11-10-09,מיד אחרי חג סוכות,אני מתחילה ללמד קדרות.

השיעורים יתקיימו בסטודיו החדש שלי בפרדס חנה,רח החורש 5.

הלימוד הוא אישי,2 תלמידים בשיעור,

מוזמנים תלמידים שזו ההתנסות הראשונה שלהם בקדרות,

וגם מתקדמים שמעוניינים לשפר את הטכניקה שלהם,וללמוד עוד דברים חדשים.

לפרטים והרשמה ניתן להשאיר לי הודעה כאן ,או להתקשר-0548323131

גמר חתימה טובה,

הדס שלום

דרך חדשה

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי !

זה יהיה המקום לשתף אתכם בכל מה שקורה אצלי בסטודיו,ודברים מעניינים מהחיים בכלל...

תודה שקפצתם לבקר,בואו שוב-יהיה מעניין !

שנה טובה,

הדס שלום